מחקרים מראים ש-70% מהנשים שסובלות מדליפת שתן אינן מסוגלות לתרגל נכון את שרירי רצפת האגן באופן עצמאי. אבחון של סוג הבעיה, טיפול פיזיותרפי והדרכה יכולים לשפר את התפקוד, ועל הדרך את אי הנעימות והבושה
קרן, בת 52, מחנכת בבית ספר, סבלה במשך שנתיים מדליפת שתן בזמן פעילות גופנית כמו ריצה והליכה. הבעיה הגבילה משמעותית את יכולתה להתעמל, ולעתים אף גרמה לה למצבי מבוכה, כמו מקרה שבו רצה לתפוס את הרכבת והגיעה רטובה לרציף.
לאחר שהשתתפה בהרצאה בנושא רצפת האגן, החליטה קרן לפנות לטיפול פיזיותרפי. תוך שישה טיפולים בלבד, היא חוותה שיפור משמעותי וחזרה לשגרת חיים פעילה יותר. כיום קרן יכולה לרוץ ולתרגל יוגה ללא חשש מדליפות, והיא מרגישה בטוחה יותר בעבודה ובחיי היומיום. היא מדגישה את החשיבות של המשך ביצוע תרגילי חיזוק שרירי רצפת האגן כדי לשמור על התוצאות.
דליפת שתן היא בעיה בריאותית שכיחה, שמיליוני אנשים סובלים ממנה, ולא רק נשים. נשים רבות סובלות מבעיה זו בעיקר בזמן שיעול או התעטשות, ואפשר לטפל בכך או לפחות לשפר את התסמינים באמצעות חיזוק של שרירי רצפת האגן. בנוסף לטיפול בדליפת שתן, התרגול גם מגביר זרימת דם לנרתיק ולאיברי האגן, ומביא לשיפור בגמישות הרקמה ובחוזק שלה.
טיפול בפיזיותרפיה לרצפת האגן הוא הבסיס לטיפול ראשוני ויעיל ברוב המקרים של דליפת שתן. הוא יעיל מאוד במקרים קלים עד בינוניים, אך במקרים חמורים יותר של דליפת שתן, נדרש ניתוח. גם במקרים אלו, פיזיותרפיה יכולה להשלים את הטיפול לפני ואחרי הניתוח.
דליפת שתן עלולה להשפיע על הביטחון העצמי, להגביר את הסיכון לנפילות ולפגוע בתפקוד בעבודה. לכן, זוהי בעיה רצינית שיש לטפל בה, הן בגלל ההשפעות הפיזיות והן בגלל ההשלכות הנפשיות והחברתיות
דליפה חברתית
דליפת שתן היא בעיה בריאותית המשפיעה באופן משמעותי על איכות החיים של נשים. מעבר להתמודדות הפיזית עם דליפות שתן, היא גורמת למצוקה נפשית, לחרדה ולבושה, ומובילה להימנעות מפעילויות חברתיות, מפעילות גופנית ומיחסי מין.
בנוסף, דליפת שתן עלולה להשפיע על הביטחון העצמי, להגביר את הסיכון לנפילות ולפגוע בתפקוד בעבודה. זוהי בעיה רצינית שיש לטפל בה, הן בגלל ההשפעות הפיזיות והן בגלל ההשלכות הנפשיות והחברתיות שלה. מבוכה או תחושה ש"אין מה לעשות" גורמות לרבות מהנשים הסובלות מדליפת שתן להימנע מלדבר על כך עם הרופא.
חשוב לדעת שמדובר בבעיה נפוצה וישנן אפשרויות טיפול מגוונות שיכולות לעזור, ואין צורך לסבול בשקט. במקרים רבים ניתן לטפל בדליפת שתן בהצלחה רבה, ופנייה לגניקולוג המתמחה באורוגניקולוגיה יכולה לספק מענה מקיף לבעיה של דליפת השתן. המומחה יבצע הערכה מקיפה, יאבחן את הסיבה לבעיה ויעניק מידע על כל אפשרויות הטיפול העומדות לרשות המטופלת.
ישנם כמה סוגים עיקריים של דליפת שתן, והאבחנה ביניהם מסייעת למתן טיפול יעיל:
דליפת שתן במאמץ (SUI, או אי נקיטת שתן במאמץ): מתרחשת בעקבות עלייה בלחץ התוך-בטני, כגון שיעול, עיטוש או קפיצה. הלחץ הגובר עלול לגרום לדליפת שתן, במיוחד אם שרירי רצפת האגן חלשים. זהו הסוג הנפוץ ביותר של אי שליטה בהשתנה.
דליפת שתן בדחיפות (UUI): מאופיינת בהרגשת דחיפות חזקה לפנות לשירותים, לעתים ללא שליטה על השלפוחית.
דליפת שתן מעורבת (MUI): משלבת תסמינים של שני הסוגים הקודמים, עם דליפות שתן הקשורות הן לדחיפות והן לעלייה בלחץ התוך-בטני.
הסיבות לדליפת שתן מגוונות, והן קשורות בעיקר לתפקוד לקוי של שלפוחית השתן, שרירי רצפת האגן, המנגנון הרצועתי, רקמת החיבור או מבנים עצביים. הסיכון ללקות בדליפת שתן עולה עם הגיל, והיא יכולה להופיע גם לאחר לידה וגם אצל נשים שלא ילדו.
גורמי הסיכון העיקריים להתפתחות בריחת שתן כוללים גנטיקה, גורמים נזק במנגנון ההשתנה (כמו ניתוח בטן או לידות מרובות) וגורמים תורמים (כמו עודף משקל, השמנת יתר, גיל המעבר, תרופות ודלקות בדרכי השתן). הטיפול בכך כולל שיטות כירורגיות ושמרניות, כאשר פיזיותרפיה מומלצת כקו הטיפול הראשון בשל יעילותה, הסיכון הנמוך הקשור בה והעלות הנגישה.
מחקרים מראים שכ-30%-40% מהנשים אינן מסוגלות לבצע כיווץ נכון של שרירי רצפת האגן למרות ההוראות, ובקרב אוכלוסיית הנשים עם תפקוד לקוי של רצפת האגן, ערך זה עולה ל-70%
גם בפן הרגשי, הטיפול הפיזי תרם רבות "הכאב הפיזי השפיע על מצבי הנפשי. הרגשתי מבודדת, עצבנית וחסרת אונים. כל פעולה הפכה למאמץ. הטיפולים היו יותר מאשר הקלה פיזית, הם היו מסע של שחרור רגשי. כל מפגש אִפשר לי להשיל מעלי שכבה נוספת של כאב, ולהתחבר מחדש לעצמי. הטיפול לא רק הקל על הכאב, אלא החזיר לי את הביטחון והאפשרות ליהנות מההריון ולתפקד באופן יותר מיטבי".
המסר החשוב שהיא רוצה להעביר לנשים אחרות: "אל תתייאשו אם אתן סובלות מכאבי אגן בהריון. יש פתרונות! לצד התייעצות עם רופא.ה, כדאי לשקול פניה לפיזיותרפיסטית מומחית ברצפת האגן. חפשו פיזיותרפיסטית מנוסה שמתמחה בכאבי אגן בהריון, ותתמידו בטיפול. זה שווה את המאמץ."
משחקי שליטה
גוף האדם בנוי כך שכל חלק בו תורם לתפקוד הכללי. שרירי רצפת האגן מהווים חלק חשוב במערכת, תומכים באיברים פנימיים כמו שלפוחית השתן, הרחם והרקטום. שרירים אלו פועלים בשיתוף פעולה עם שרירים אחרים בגוף, כמו שרירי הבטן והסרעפת, כדי לתמוך בעמוד השדרה, לשמור על יציבה נכונה ולסייע בתהליכים כמו נשימה, הליכה והרמת משאות.
תפקוד תקין של שרירי רצפת האגן חיוני לשליטה על הסוגרים. כאשר שרירים אלו חלשים או פעילים יתר על המידה, עלולה להופיע דליפת שתן. תת-פעילות של שרירי רצפת האגן מובילה לחולשה, מה שעלול לגרום לדליפת שתן. פעילות יתר, לעומת זאת, מפריעה לתהליכים טבעיים כמו התרוקנות שלפוחית השתן והמעי.
תרגילי רצפת האגן מבוססים על שני תפקודי שרירי האגן: תמיכה באיברי האגן ושיתוף פעולה במנגנון סגירת הסוגר השופכתי. תוארו לראשונה בשנת 1948 על ידי ארנולד קגל כשיטה התנהגותית לטיפול בבריחת שתן ויעילותם מוכחת ללא קשר לגיל ולמשקל. הם תוארו לראשונה בשנת 1948 על ידי ארנולד קגל כשיטה התנהגותית לטיפול בבריחת שתן, ויעילותם מוכחת ללא קשר לגיל ולמשקל. מחקרים מראים כי תרגילים סדירים של רצפת האגן מפחיתים בריחת שתן ומשפרים את איכות החיים.
עם זאת, אותם מחקרים מראים שכ-30%-40% מהנשים אינן מסוגלות לבצע כיווץ נכון של שרירי רצפת האגן למרות ההוראות, ובקרב אוכלוסיית הנשים עם תפקוד לקוי של רצפת האגן, ערך זה עולה ל-70%.
תרגילים אלה אינם מועילים אם מכווצים את שרירי הבטן, הישבן או הירכיים. להפך, הגברת הלחץ התוך-בטני רק מחמירה את המצב. לכן מומלץ להגיע לפיזיותרפיסטית המתמחה ברצפת האגן, כדי לוודא שמתרגלים את השרירים הרצויים, וכדי לקבל הנחיות כיצד להמשיך לתרגל.
דיקור יבש ולחיצה על נקודות הדק מרככים את הרצועות המתוחות, מחדירים חמצן לאזור השרירים הבעייתי, מקילים על הכאב ומשפרים דפוסי תנועה לקויים
יש מה לעסות
שרירי רצפת האגן, כמו כל שריר שלד אחר, יכולים לסבול מתנודות, כלומר מחולשה או מכיווץ יתר. מחקרים אישרו את יעילותם של דיקור יבש, שחרור נקודות טריגר ועיסוי בהפחתת תסמיני בריחת שתן וכאבי אגן. דיקור יבש ולחיצה על נקודות הדק מרככים את הרצועות המתוחות, מחדירים חמצן לאזור השרירים הבעייתי, מקילים על הכאב ומשפרים דפוסי תנועה לקויים.
מחקרים אלה הראו גם כי עיסוי שרירי הבטן, רצפת האגן ושלפוחית השתן משפר את תפקוד שלפוחית השתן ואת זרימת הדם לאזור זה. לאחר מכן התאים מתחדשים, השרירים הופכים לגמישים יותר ויכולים להתכווץ בצורה טובה יותר, והמתח בשריר מתאזן.
הנה כמה דברים שכדאי לעשות כדי לסייע להצלחת הטיפול:
הפחתת קפאין. הפחתה משמעותית בצריכת משקאות המכילים קפאין, כמו קפה ותה, עשויה לסייע לפתרון הבעיה. קפאין הוא משתן טבעי, מה שעלול להחמיר את דליפת השתן. כדאי להחליף משקאות אלה במים או בתה צמחים ללא קפאין.
רישום תסמינים. רישום כזה יעזור למי שסובלת מהבעיה, כמו גם לאנשי המקצוע, להבין את המצב ולהתאים את הטיפול. מומלץ לשים לב לפרטים כמו תדירות, כמויות, מתן שתן בלילה, מזונות, תרופות, פעילויות מסוימות וכל מה שנראה קשור לדליפת השתן.
חיזוק רצפת האגן. חשוב לקבל הדרכה מפיזיותרפיסטית לשיקום רצפת האגן כיוון שרוב הנשים אינן מכווצות את השרירים הנכונים ואז התרגול כמובן אינו יעיל.
מריחת קרם אסטרוגן. כדאי להתייעץ על כך עם רופא הנשים - מריחה של קרם אסטרוגן בשליש החיצוני של הנרתיק, באזור השופכה, יכולה להביא לשיפור ניכר בתפקוד השרירים באזור. בשילוב עם תרגול שרירי רצפת האגן' ניתן להשיג תוצאות טובות ביותר.
פיזיותרפיה היא חלק חשוב בטיפול השמרני בבריחת שתן, אך יעילותה מוגבלת למצבים קלים-בינוניים. במקרים מתקדמים יותר, פיזיותרפיה היא רכיב חשוב בהכנה לטיפול כירורגי, ומגדילה משמעותית את הצלחת הניתוח. פיזיותרפיה משפרת משמעותית את איכות החיים של נשים עם דליפת שתן.
האיגוד האירופי לאורולוגיה (EAU) ממליץ על תרגילי רצפת האגן למניעה וטיפול בבריחת שתן. עם זאת, עבור נשים רבות, כיווץ רצוני מבודד של שרירי רצפת האגן הוא אתגר משמעותי. היכולת לזהות ולהפעיל את שרירי רצפת האגן היא הבסיס לטיפול ביעילות בדליפת שתן.
רבות מהנשים מתקשות לבצע כיווץ מבודד של שרירים אלה, ולכן יש צורך בשיטות נוספות כמו טכניקות מגע או שימוש במכשירים, שיעזרו להגביר את המודעות לשרירים ולפעילותם. ללא הבנה בסיסית זו, כל תוכנית אימון תהיה פחות יעילה.
Comments